תקנה 15

כללי

מבחינתם של מבוטחים רבים שנפגעו בתאונת עבודה, ומבחינתם של עורכי דין רבים, תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956, היא ללא ספק התקנה החשובה ביותר בספר התקנות של המוסד לביטוח לאומי. הפעלתה של תקנה 15 יכולה להביא, למשל, להעלאתה של נכות רפואית בשיעור של 30% לנכות בשיעור של 45%; נכות של 70% יכולה להגיע ל- 100%, ועוד.

ראשית, נביא את נוסחה המעודכן של התקנה:

15. (א) הועדה רשאית לקבוע דרגת נכות יציבה גדולה עד מחצית מזו שנקבעה לצד המבחנים או מזו שנקבעה מכוח תקנות 14 או 31(ב) בשים לב למקצועו ולגילו של הנפגע, ובלבד שדרגת הנכות היציבה כתוצאה משינוי זה לא תעלה על 19% אם דרגת הנכות פחותה מ-20%, ובכל מקרה אחר לא תעלה על 100%.
(ב)  הועדה תתחשב במקצועו של הנפגע כאשר לדעתה הוא אינו מסוגל לחזור לעבודתו או לעיסוקו והנכות הביאה לירידה ניכרת ולא לזמן מוגבל בהכנסותיו.
(ג)   (נמחקה).
(ד)  הועדה תקבע את דרגת הנכות לפי תקנה זו רק לגבי אותן הפגימות הנובעות מהפגיעה בעבודה שבקשר אתה נקבעה דרגת הנכות, ולאחר שנוכו פגימות שאינן קשורות באותה פגיעה בעבודה.

מה תכליתה של תקנה 15?

ככלל, הנכויות הנקבעות ע"י הוועדות הרפואיות השונות במוסד לביטוח לאומי הן נכויות רפואיות. המשמעות הינה שהנכות נקבעת באופן אובייקטיבי, מבלי שלהשפעת הליקוי על כושר העבודה של המבוטח הספציפי ישנה השלכה לגבי שיעור הנכות.

הדוגמה הקלאסית הינה של פסנתרן שנפגע בתאונה, ואחת מאצבעותיו נכרתה. אותו פסנתרן לא יוכל לשוב ולנגן, ולמעשה הפגיעה בו (בכל הקשור למקצועו קודם התאונה) הינה מוחלטת. אם, לעומת זאת, ניקח את אותה פגיעה אצל כדורגלן, נגלה כי הפגיעה בו (בכל הקשור למקצועו) הינה שולית, אם בכלל.

מטרת התקנה היא, איפוא, לנסות ולפצות את אלו שיכולתם לעבוד במקצועם ערב התאונה נפגעה באופן מיוחד, כך שהנכות הרפואית שנקבעה להם אינה משקפת את נכותם התיפקודית.

מתי תופעל תקנה 15?

התקנה תופעל כאשר לדעת הוועדה הרפואית שדנה בעניינו של המבוטח, הנכות שנגרמה למבוטח גרמה לירידה ניכרת בהכנסותיו לאורך זמן. חלופה אחרת הינה שבשל גילו של המבוטח גרמה הנכות לפגיעה ביכולת ההשתכרות שלו (לדוגמה – בחור צעיר שנפגע, ופגיעתו תקשה עליו להשתלב בשוק העבודה; אדם מבוגר, לקראת פרישה, שנפגע בעבודתו, ופגיעתו תקשה עליו למצוא עבודה אחרת באותו מקצוע).

ההליך ואופן היישום של תקנה 15

כאשר הנכות הרפואית שנקבעה נמוכה מ- 20%, רשאית הוועדה הרפואית להפעיל את התקנה על דעת עצמה. בד"כ תפנה הוועדה לפקיד תביעות של המוסד לביטוח לאומי, על מנת שיכין דו"ח לגבי השתכרותו של המבוטח לפני ואחרי התאונה, ועל סמך דו"ח זה תקבע את עמדתה באשר להפעלת התקנה.

כאשר הנכות הרפואית הינה בשיעור של 20% ומעלה, חייבת הוועדה להתייעץ עם ועדת הרשות, ורק לאחר שקיבלה את המלצת הוועדה היא קובעת האם יש להפעיל את התקנה, ובאיזה שיעור.

חשוב להדגיש שהוועדה הרפואית אינה כפופה להמלצת פקיד התביעות, או להמלצתה של ועדת הרשות. לוועדה הרפואית יש שיקול דעת משלה, והיא יכולה לקבל את ההמלצה או לדחותה, ובלבד שתנמק את החלטתה.

במידה והוועדה קיבלה החלטה ליישם את התקנה היא יכולה להפעיל אותה באופן חלקי או מלא. הפעלת התקנה משמעה העלאת דרגת הנכות ברבע או שליש (הפעלה חלקית) או בחצי (הפעלה מלאה). כך למשל, בנכות של 20%, יכולה הוועדה להעלות את הנכות ל- 25% (הפעלה ברבע), ל-27% (הפעלה בשליש) או ל- 30% (הפעלה מלאה, בחצי).

להפעלת התקנה שתי מגבלות – היא יכולה להעלות נכות עד 19% בלבד (כך למשל, נכות של 15% לא תועלה ליותר מ- 19%) ועד 100% בלבד (כך למשל נכות של 80% לא תועלה ליותר מ- 100%).

 

חזרה לוועדה רפואית

 - האמור באתר זה אינו מהווה תחליף לקבלת ייעוץ משפטי אישי, בהתאם לנסיבותיו של כל מקרה.